נכוותה בעינה בשל שימוש בתכשיר לניקוי תנור- תפוצה בכ- 60,000 ש"ח

כללי

1. בפני תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף שנגרמו ביום 30.12.02 לתובעת, ילידת 1974, בעת שעשתה שימוש בתכשיר ניקוי "מסיר שומנים קר" בשם: "סנט מוריץ" (להלן גם: " התכשיר" או " המוצר"), המיוצר על ידי הנתבעת. התביעה הוגשה בעילות של רשלנות, הפרת חובה חקוקה ואחריות על פי חוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם - 1980 (להלן: " חוק האחריות למוצרים פגומים"). הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק. בתיק נשמעו ראיות. מטעם התובעת העידו היא עצמה וכן ד"ר אלעזר איל- ביקלס, מומחה בתחום הבטיחות, אשר הגיש חוות דעת ונחקר עליה. מטעם הנתבעת העיד מר גדעון אנגל, מהנדס כימיה וממונה בטיחות, אשר הגיש חוות דעת ונחקר עליה. שני הצדדים הגישו תיקי מוצגים.

שאלת האחריות

הראיות

2. העדות היחידה לגבי נסיבות האירוע היא עדות התובעת. בהתאם לתצהירה, כשבועיים לפני יום האירוע רכשה מסיר שומנים קר בשם "סנט מוריץ", מתוצרת הנתבעת, זאת לצורך ניקוי התנור בביתה וכפי שנהגה לעשות באופן קבוע. אריזת התכשיר היא מיכל פלסטיק ובו משאבה עם ידית. המשאבה מחוברת למיכל בהברגה. בקצה המשאבה מתז, ממנו יוצא חומר הניקוי. על המתז נצרה לפתיחה ולסגירה. בהתאם לתצהיר התובעת, ביום האירוע רצתה לעשות שימוש בתכשיר. היא סובבה את הנצרה למצב פתוח, לחצה על ידית המשאבה מספר פעמים אך " להפתעתי ובניגוד לפעמים קודמות לא יצא החוצה והמתז לא התיז את התכשיר על פני התנור. ניסיתי לסובב קלות את ההברגה של המשאבה. מיד בסמוך לאחר שניסיתי לסובב את ההברגה פרץ לפתע זרם חזק של  התכשיר ופגע לי בפנים ובעוצמה ניכרת. הפגיעה הייתה חזקה וצורבת ישר לעיניים ולא הספקתי להבחין מהיכן היה המוקד ממנו פרץ הזרם החזק או אם היו יותר מאשר מוקד אחד. ברצוני לציין כי נזהרתי ככל האפשר, החזקתי את המיכל רחוק ממני ככל האפשר וכיון שהתכוונתי לנקות את התנור, פתח המיכל היה מופנה כלפי התנור ובשום אופן לא היה מצב שבו כוונתי את המיכל לכוון שלי". צורפו תמונות מיום 13.1.03 המעידות על פגיעה בעין שמאל ובאזור הקרוב לעין זו ומסמכים רפואיים שם נרשם כי נפגעה מכניסת מסיר שומנים לעינה.

3. בחקירתה ציינה כי בעת האירוע השתמשה בכפפות: " תמיד אני משתמשת" (עמ' 7 שורה 7). היא ציינה כי קראה את הוראות השימוש על מיכל התכשיר וכן ציינה: " אני יודעת שזה חומר מסוכן, ובדרך כלל אני יודעת שאם נפגעים צריך לשטוף את העיניים" (עמ' 7 שורות 12-13). היא הסבירה כי פתחה את הנצרה למצב פתוח ואז סובבה את ההברגה מבלי שסגרה את הנצרה. היא ציינה כי ההברגה נפתחה בקלות " זה התחיל להתיז ולא ראיתי מאיפה זה מתיז. התיז לכל הכוונים" (עמ' 7 שורות 14-23). המיכל שהיה מעורב באירוע לא הוצג בבית המשפט: " אני חושבת שזרקתי" (עמ' 9 שורות 2-3, וראה הערת ב"כ התובעת כי המיכל לא נשמר, עמ' 13 שורה 8). הוצגו שלוש דוגמאות של מיכלים על ידי הצדדים. את הברגת מיכל התכשיר שהוצג על ידי הנתבעת בבית המשפט לא הצליחה התובעת לפתוח (עמ' 7 שורה 25, עמ' 13 שורה 2). הברגה של מיכל אחר, שהוצג לה על ידי בא כוחה, הצליחה לפתוח ואכן מדובר בהברגה שונה (עמ' 13 שורות 11-12). התובעת שללה אפשרות שסובבה המתז לכוון פניה: " כי אם הייתי מסובבת שתי העיניים שלי היו נפגעות" (עמ' 8 שורות 8-9). לאחר שנפגעה התקשרה לבעלה שלווה אותה לרופא עיניים  ולבית החולים.

4. ד"ר ביקלס הוא בעל הכשרה וניסיון בתחום הנדסת בטיחות. במסגרת חוות דעתו מיום 21.9.05 הסתמך על " מיכל דומה למיכל נשוא התביעה" אשר הוצג בפניו על ידי ב"כ התובעת ואשר " נקנה זמן קצר לאחר התאונה", על גיליון הבטיחות של החומר שהועבר אליו על ידי הנתבעת ועל תעודת בדיקה של התכשיר על ידי מכון התקנים מיום 24.2.02 (להלן: " תעודת הבדיקה"). ד"ר ביקלס קובע בחוות דעתו כי חובה היה על הנתבעת לשווק את התכשיר יחד עם גיליון בטיחות בהתאם לתקנות הבטיחות בעבודה (גיליון בטיחות, סיווג, אריזה, תיווי וסימון של אריזות), תשנ"ח - 1998 (להלן: " תקנות הבטיחות בעבודה (גיליון בטיחות)"), בו מצוי מידע רלוונטי רב לגבי החומר, הסיכונים הטמונים בשימוש בו והוראות בטיחות. כך, לדעת ד"ר ביקלס, חלק מאמצעי הבטיחות שהיה על הנתבעת לציין יחד עם מכירת החומר לצרכנים כפי שמפורט בגיליון הבטיחות הוא שימוש במשקפי מגן או מסכת פנים מלאה. אי צרוף גיליון הבטיחות במלואו מהווה, לדעת ד"ר ביקלס, גם הפרת התקן הישראלי 2302  מדצמבר 1998 בדבר " סיווג, אריזה, תיווי וסימון של חומרים מסוכנים". ד"ר ביקלס מחווה דעתו כי למרות שבתעודת הבדיקה שהנפיק מכון התקנים למוצר נקבע כי המוצר עומד בכל דרישות התקן - הרי שאין הדבר כך ומכון התקנים טעה. בין היתר ציין ד"ר ביקלס  כי שמו המלא של המרכיב הכימי של התכשיר,  "פוטסיום הידרוכסיד", לא צויין במלואו על גבי אריזת התכשיר. ציון החומר "הידרוכסיד" בלבד אינו מספק ומהווה אי מילוי דרישות התקן. כמו כן לא נרשם על גבי התכשיר כי הוא בסווג  R- 35, "גורם לכוויות חמורות", שוב, כנטען, בניגוד לדרישות התקן.

5. בחקירתו חזר ד"ר ביקלס על חוות דעתו וציין כי הוא חולק על תעודת הבדיקה של  מכון התקנים למרות שהוא עצמו אינו "מעבדה מאושרת" בהתאם לחוק התקנים, תשי"ג - 1953 (להלן: " חוק התקנים" )(עמ' 15 שורות 25 ואילך). הוא ציין כי  במיכל שנבדק  על ידו ההברגה לא נפתחה (עמ' 16 שורות 26-28), בדומה למיכל שהוצג על ידי הנתבעת. המיכל הוצג בבית המשפט. עוד ציין כי " אם יש לחץ בבקבוק ופותחים ...באופן אוטומטי כיון שהתבריג כלפי מעלה, הנוזל יברח כלפי מטה" ( עמ' 17 שורות 1-2).

6. מר אנגל הוא מהנדס כימיה ועוסק בתחום הבטיחות. הוא ציין כי מסיר השומנים הקר נשוא התביעה מיועד הן לשימוש ביתי והן לשימוש תעשייתי. לצורך עריכת חוות דעתו ביקר במפעל הנתבעת. המוצר המיועד לשימוש ביתי משווק במיכל פלסטיק בעל קיבולת של 750 מ"ל, זה המיועד לשימוש תעשייתי משווק באריזות של 25 - 30 ליטר. מר אנגל התייחס לאמור בחוות דעתו של ד"ר ביקלס. בהתייחס לצורך בגיליון בטיחות ציין כי תקנות הבטיחות בעבודה (גיליון בטיחות), אינן חלות על מוצרים לשימוש ביתי. לדעתו אין חובה לצרף גיליון בטיחות גם לפי תקן 2302 והדבר אינו מעשי. גיליון הבטיחות הוא חוברת בת 7 עמודים באנגלית, אשר סביר כי הצרכן הביתי הממוצע לא יקרא ואף ימנע מלרכוש התכשיר בשל כך. כל המידע הדרוש על פי התקן נמצא בתווית שעל המיכל ובכך התמלאו הוראות התקן. מר אנגל מפנה לתעודת הבדיקה של מכון התקנים על פיה המוצר עומד בדרישות התקן. הוא הוסיף ופרט כי המיכל בנוי באופן בטיחותי, כי על גבו מפורטות כל האזהרות הנדרשות. הברגת המיכל שנבדק על ידי מר אנגל לא נפתחה וכך הודגם גם בביקורו במפעל הנתבעת. מעבר לכך מסביר מר אנגל כי אופן תאור התאונה על ידי התובעת אינו הגיוני. נאמר כי אין הסבר פיסיקלי לטענה כי הנוזל פרץ מתוך המיכל לאחר שהתובעת סובבה קלות את ראש המשאבה. אחת משתיים - אם הצליחה לסובב לכוון הסגירה - הרי שמכאן יש ללמוד כי המיכל לא היה אטום לחלוטין, האוויר שהוזרם דרך המשאבה דלף ולא יכול היה להיות לחץ יתר בבקבוק שהביא להתזת החומר. אם הצליחה לסובב לכוון הפתיחה - הרי שהאוויר שיצר לחץ יתר קודם לכן בבקבוק דלף החוצה ולא נשאר בתוכו כוח דחף לנוזל. לדעתו של מר אנגל יש ללמוד גם מאופן הפגיעה, אזור מצומצם יחסית, כי המיכל היה קרוב לפני התובעת, פתח ההתזה היה לכוון פניה והאירוע ארע רק בשל שימוש רשלני וחסר זהירות במוצר ולא בשל פגם כלשהו במוצר או בהוראות השימוש.

7. בחקירתו חווה דעתו כי רק בעת מכירת החומר לתעשיה, כאשר החומר מוכנס לאמבט, יש צורך בצרוף גיליון הבטיחות: " גיליון הבטיחות מיועד לתחום אחר של עיסוקים לחלוטין. שם כתוב גם שצריך ללבוש בגדי עבודה ולהיות מתקן לשטיפת עיניים. האם אתה מתאר לך שכל עקרת בית תדע להתקין מתקן לשטיפת עיניים ותלבש בגדי עבודה לפעולה פשוטה יחסית כזו, כאשר כל אמצעי הזהירות רשומים חד משמעית על הבקבוק עצמו" (עמ' 21 שורות 1-4) וכן: " תנאי השימוש הביתי שונים מאלה בתעשיה. שם לא משתמשים במתז. בתעשיה מכניסים את החלקים לתוך אמבט עם 10-15-20 ליטרים של חומר, וחייבים להשתמש בכפפות, במגן פנים ומקלחת חירום. לא כן בתנאים ביתיים" (עמ' 21 שורות 8-12). לעניין ההרכב הכימי של החומר אישר מר אנגל כי מדובר בפוטסיום הידרוקסיד ולדעתו ציון החומר כ"הידרוקסיד" ללא "פוטסיום" אינו בעל משמעות: " מה שחשוב זה תאור הסיכונים והסימון הבינלאומי של חומר משתך - קורוזיבי. איש מן הישוב לא יודע לגבי פוטסיום הידרוקסיד אם הוא מסוכן או לא" (עמ' 20 שורות 14-17). הוא ציין כי לדעתו אין צורך להעתיק על גבי האריזה את פירוט הסיכונים המיוחסים לחומר וגם לא את כל הוראות הבטיחות: " לא חייב היצרן לחזור מילה במילה במה שכתוב בתקנות האלה... מה שחשוב  שהוא ישיג את אותה מטרה של בטיחות במילים פשוטות המובנות לכל דיכפין ... המטרה הושגה מבחינת הבטיחות"     (עמ' 21 שורות 13 ואילך). הוא חזר וציין בעדותו כי ההסבר הפיסיקלי היחיד לאירוע הוא כוון המתז הפתוח לעינה של התובעת ולא פתיחת ההברגה, כנטען על ידי התובעת.

8. הצדדים הגישו מספר מוצגים שיש לפרטם. בהתאם לתעודת עובד ציבור של מכון התקנים מיום 18.4.07, אליה צורפו התקנים הרלוונטים, הרי שהתקן הישראלי 2302 - סווג, אריזה, תיווי וסימון של חומרים מסוכנים היה בתוקף מדצמבר 1998 ועד יוני 2004. זהו, אם כן, התקן שהיה בתוקף בעת האירוע. ביוני 2004 הוחלף התקן. תקן ישראלי 4272 חלק 1 בדבר תכשירים לניקוי תנורים ולהסרת שומנים המיועדים לשימוש ביתי: דרישות בטיחות, אריזה וסימון, נכנס לתוקף באפריל 2006. תקן זה לא היה בתוקף בעת האירוע. בהתאם לתקן זה, יש לציין כבר עתה, נקבע כי תכשיר עליו חל התקן לא יהיה מן הקטגוריה R-35 , גורם לכוויות חמורות. 

9. הוצגו, כאמור, שלוש דוגמאות של מיכלים לגבי התכשיר נשוא הדיון: על ידי ב"כ התובעת, על ידי ב"כ הנתבעת ועל ידי ד"ר ביקלס. כל המיכלים בתכולת 750 מ"ל, עם משאבה מוברגת ופתח התזה עם נצרה. כאמור, המיכל בו נעשה השימוש בעת האירוע ולגביו נטען כי היה פגום - לא הוצג ועל פי דברי התובעת "אני חושבת שזרקתי". שניים מהמיכלים, אלו שהוצגו על ידי הנתבעת ועל ידי ד"ר ביקלס, הם בעלי הברגה שאינה ניתנת לפתיחה בהפעלת כוח סביר. השלישי, שהובא על ידי בא כוח התובעת, הוא בעל הברגה שונה, הניתנת לפתיחה. גם הברגת המיכל שהיה בפני מר אנגל לא הייתה ניתנת לפתיחה בכח סביר, על פי דבריו.

10. על כל המיכלים שהוצגו מדבקות ובהן הוראות  שימוש ואזהרות בנוסח זה: " יש להרחיק מהישג ידם של ילדים. יש להגן על הידיים בכפפות בעת השימוש. במקרה פגיעה בעין או בעור יש לשטוף במים זורמים ולפנות להמשך טיפול רפואי. יש לבדוק עמידות הצבע לפני השימוש. אין להשתמש על ראשי הגז או על אלומיניום. אין לכוון פתח המתז לכוון העיניים או הפנים. מכיל: הידרוקסיד, גליקולים, פעילי שטח". בנוסף, מופיע הסימון הבינלאומי בצבע אדום של חומר משתך ונרשם: " חומר משתך קורוזיבי" וכן נרשם " לא למאכל" הן על המדבקה והן בהטבעה על גבי המיכל. במיכל שהוצג על ידי הנתבעת ביום הדיון קיימת מדבקה נוספת בה נרשם: " עלול לגרום לכוויות חמורות. זהירות! יש להרחיק מהישג ידם של ילדים". מדבקה בנוסח זה לא מופיעה על גבי המיכלים האחרים שהוצגו וגם לא נזכרת בחוות הדעת מטעם  מומחי הצדדים.     

11. הוצגה תעודת בדיקה של מכון התקנים מס' 8212203162/1 מיום 24.2.02 בהתאם לסעיף 12 לחוק התקנים, חתומה על ידי גלייט לאה, טכנאית בכירה ועל ידי מר בני בראון, ראש ענף כימיה. בתעודה נרשם כי נבדקה דוגמת מסיר שומנים קר במיכל פלסטיק בנפח 750 מ"ל מסומן "וול דן סנט מוריץ". מהות הבדיקה - התאמת סעיפים לדרישות התקן הישראלי 2302 משנת 1998 (למעט פרק ג') ולסעיפים במפמ"כ 359. מסקנת הבדיקה: " הדוגמא שנבדקה מתאימה לדרישות התקנים הנ"ל בסעיפים שנבדקו". במסגרת תעודת הבדיקה מפורטות התכונות שנבדקו: אריזה בנויה היטב, אריזה מחומר יציב, אריזה חזקה ויציבה, אריזה קשת פתיחה לילדים - פקק מתברג עם שיניים בעל פתח זליפה צדדי עם נצרה, סימון בעברית כנדרש, סימון אופייני של קבוצת הסיכון באופן בולט והמילים "לא למאכל". כמו כן צוין כי כל הפרטים הנדרשים על פי סעיף 2.3.5 לתקן 2302 מודפסים על האריזה, לרבות הרכבו הכימי של החומר המסוכן, מהות הסיכונים והוראות בטיחות. לכך עוד נשוב בהמשך. תעודת הבדיקה, אשר ניתן לראות כי ניתנה מספר חודשים לפני האירוע וללא קשר אליו,  צורפה לחוות דעתו של ד"ר ביקלס אשר אף התייחס אליה במסגרת חוות דעתו. למרות זאת התנגד ב"כ התובעת בהודעתו מיום 11.4.07 לצרופה לתיק מוצגי הנתבעת בטענה כי מדובר בחוות דעת מומחה. בישיבת ההוכחות טען כי לא ברור הקשר בין תעודת הבדיקה ובין האירוע, אך הסכים כי מדובר בשאלה של משקל ולא של קבילות. בסיכומיו טען כי תעודת הבדיקה אינה רלוונטית לאירוע,  כי נערכה לגבי מוצר לא ידוע וכי אין מדובר ב"מסמך רשמי" של מכון התקנים אשר הוגש באמצעות עורכו. כבר בשלב זה יש לדחות הטענות בדבר קבילות התעודה ולקבוע כי בהתאם לסעיף 12 לחוק התקנים תעודת בדיקה שניתנה על ידי מכון התקנים, אשר מהווה "מעבדה מאושרת", תשמש ראיה לתכנה כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר. תעודת בדיקה אשר ניתנת על ידי מכון התקנים בהתאם לסעיף 12 לחוק התקנים היא בעלת מעמד ראייתי של תעודה ציבורית על פי סעיף 29 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971 וראה ע"פ 107/73 נגב נ' מדינת ישראל, פ"ד כח(1) 640. לעניין המשקל והרלוונטיות של התעודה נתייחס בהמשך.  

12. מסמך נוסף אשר הוצג מטעם התובעת הוא " גיליון הבטיחות" של המוצר באנגלית. בין היתר ניתן לראות כי מדובר בחומר המצוי בקבוצת הסיכון   R-35-  " גורם לכוויות חמורות",  קורוזיבי, המכיל פוטסיום הידרוקסיד (הוא אשלגן הידרוקסידי) בריכוז 12.5%. צוין כי החומר עלול לגרום פגיעות בלתי הפיכות לעור ולעיניים. במקרה של מגע בעור או בעיניים יש לשטוף במים רבים לפחות 15 דקות ולפנות לטיפול רפואי. לעניין אמצעי הבטיחות נרשם כי יש להימנע ממגע בעיניים ובעור. יש להשתמש בכפפות ובמקרה של שפיכת החומר - להשתמש במשקפי מגן כימיים.  בסעיף 15 לגיליון הבטיחות מופיעים הסימונים של אמצעי הבטיחות  לפי הסיווג הבינלאומי ( SAFETY PHRASES - "S"  ).  הסיווגים שנרשמו הם ( S ) 1/2- שמור נעול, הרחק מהישג ידם של ילדים, 20- אסור לאכול או לשתות בזמן השימוש בחומר, 26 -במקרה של פגיעה בעיניים שטוף עם מים רבים לפחות 15 דקות ופנה לטיפול רפואי,   36/ 37/ 39 - לבש ביגוד מגן מתאים, כפפות מגן והגנה על העיניים /פנים. 45 - בעת תאונה או אם אתה חש ברע פנה מיד לטיפול רפואי והצג את תווית החומר או האריזה, 56 - פנה חומר זה לאתר מורשה.

טענות הצדדים

13. ב"כ התובעת בסיכומיו טוען שלוש טענות עיקריות. האחת, כי מדובר בחומר מסוכן וכי עצם הפצתו לשימוש ביתי היא רשלנות. השנייה, כי אריזת התכשיר וההמלצה להשתמש בו בדרך של התזה אינן מתאימות ואינן בטיחותיות וגם בכך התרשלה הנתבעת. השלישית, וזו הטענה העיקרית של התובעת, המתבססת בעיקר על חוות דעתו של ד"ר ביקלס, אי צרוף מידע מפורט ומלא לגבי הרכבו הכימי של החומר, הנזקים שהוא עלול לגרום ואמצעי הזהירות שיש לנקוט בשימוש בו, כפי שהם מפורטים בגיליון הבטיחות של החומר. העדר פירוט זה מהווה, כנטען, הן הפרת הוראות תקנות הבטיחות (גיליון בטיחות) והן הפרת הוראות התקן 2303. בהתאם לכך ובהתאם לסעיף 3 לחוק האחריות למוצרים פגומים מדובר במוצר פגום.

14. הנתבעת טוענת כי  יש לתת משקל מכריע לכך  שהמוצר עצמו, אשר היה מעורב באירוע, כנטען, לא הוצג, לא נבדק ולא נבחן.  מעבר לכך, טוענת הנתבעת,  האירוע נגרם אך ורק עקב שימוש לא נכון ולא זהיר במוצר על ידי התובעת, אשר הייתה מודעת לסיכונים שיכולים להיגרם במגע עם החומר בכלל ובעיניים בפרט. נטען כי כל עוד לא הוצג המוצר הספציפי שהיה מעורב באירוע לא ניתן כלל לטעון ולהוכיח שהיה פגום או לקוי ובעניין זה הנטל על התובעת. נטען כי כל קביעות ד"ר ביקלס לגבי המוצר אינן רלוונטיות כיון שלא בדק את המוצר שהיה מעורב באירוע. ד"ר ביקלס גם לא ביקר במפעל, לא פנה לנתבעת כדי לקבל פרטים על המוצר, לא נפגש עם התובעת כדי להבין כיצד נפגעה. הוא כתב את חוות דעתו על פי דף מידע בלבד. נטען כי המוצר, לרבות אריזתו, היה תקין וכי לא הוכח אחרת. נטען כי לא היה כל צורך לצרף את גיליון הבטיחות למוצר המיועד לשימוש ביתי, לא על פי התקנות ולא על פי התקן. נטען כי תאור הסיכונים הופיע על גבי המוצר כמו גם הסימון הבינלאומי של החומר שבמוצר. נטען כי גם אם היה נרשם שמו המלא של הרכיב הכימי  לא הייתה הפגיעה נמנעת. הפגיעה ארעה בשל כוון המתז לעינה של התובעת ולחיצה על המתז בעת שהיה מכוון כך. ציון מרכיב כימי זה או אחר לא היה מונע זאת. נטען כי המוצר תואם לתקן, כפי שמעידה על כך תעודת הבדיקה של מכון התקנים. נטען כי גרסתה של התובעת לעניין תאור האירוע אינה הגיונית. ההסבר היחיד לאירוע הוא כוון המתז לפניה של התובעת, בניגוד לאזהרות המפורשות שעל גבי המיכל.

דיון והכרעה